ש' רבקה פרידמן-פלדמן: חצי שנת מאסר בגין תקיפה של רופא בבי"ח "שערי צדק"

1.  הנאשם הורשע, לאחר שמיעת הוכחות, בתקיפת עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 382א(ג) לחוק העונשין תשל"ז-1977.

בתאריך 14.5.2007, בבית החולים שערי צדק בירושלים, תקף הנאשם את ד"ר ברנדו מלמוד (המתלונן) ואת האחות שרית זילברברג (המתלוננת) שהם עובדי ציבור, בשעה שמילאו תפקידם ולגבי המתלונן בהקשר לתפקידו.

הנאשם כעס על דרך הטיפול באביו, שנזקק לטיפול החייאה, ולאחר שהפריע למתן הטיפול, השכיב את המתלונן על הרצפה והחל לבעוט בגופו בעיטות רבות תוך שהמתלונן זועק לעזרה.

בשלב זה נזעקה למקום המתלוננת, אך הנאשם דחף אותה ארצה והמשיך להכות את המתלונן עד שאחרים הפסיקוהו.

כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן סימני מכות במצח ומתחת לעין, וכן שריטות בידיים ובגב. למתלוננת נגרמה נפיחות בשורש כף היד.

2.  ב"כ המאשימה התייחס בטיעוניו לניהול הוכחות בתיק, אף שהנאשם הודה בחלק מהמעשים המיוחסים לו בכתב האישום.

לגבי העבירה ציין כי החוק בדבר תקיפת עובדי ציבור תוקן, כך שעבירה של תקיפת רופאים קיבלה התייחסות מיוחדת בחוק, תוך שהמחוקק השאיר על כנו את העונש לצד העבירה, 5 שנות מאסר. לדבריו, בתי המשפט התייחסו לעבירה של תקיפת רופא כתקיפה בנסיבות מחמירות. תקיפת רופא בבית חולים יש בה כדי להוות סיכון ממשי לכלל הציבור ולחולה שלשמו הרופא נדרש לתת טיפול באותו רגע. לדבריו לא יתכן שרופאים יצטרכו לטפל בחולים תוך חשש שימצאו עצמם מותקפים כתוצאה מהטיפול שהם נותנים. לדברי ב"כ המאשימה, ישנן נסיבות מקלות מטבעה של העבירה, אדם המקבל טיפול רפואי מצוי מטבע הדברים במצב נפשי קשה. הדעת אינה סובלת שמצב נפשי קשה של נאשם או של אדם הנזקק לטיפול רפואי יהווה שיקול לקולא בעניין העונש על תקיפת רופאים. לדברי ב"כ המאשימה, יש לשקול את הצד של הקורבנות, שהותקפו על לא עוול בכפם תוך שהם ממלאים תפקידם. יש להתייחס לחומרת התקיפה, מספר רב של בעיטות לגופו של המתלונן ודחיפתה של המתלוננת. לדבריו, אין די בחרטה במילים או במעשים ונדרש עונש מאסר בפועל, שלא יפחת מ- 6 חודשים, ובנוסף מאסר על תנאי, פיצוי משמעותי של אלפי שקלים למתלונן ופיצוי למתלוננת. לדבריו, האינטרס הציבורי גובר על האינטרס האישי של הנאשם ועל שיקומו.

ב"כ הנאשם ציין בטיעוניו כי קיימות נסיבות רבות לקולא בעניינו של הנאשם.

ראשית התייחס לחלוף הזמן - מדובר באירוע שהתרחש לפני למעלה מארבע וחצי שנים, אירוע קצר מאוד יחסית. מספר ימים לאחר האירוע נפטר אביו של הנאשם. האירוע כולו התרחש כתוצאה מדאגה של הנאשם לאביו, שמצבו התדרדר עד למותו המפתיע. לדברי ב"כ הנאשם, הנאשם הינו בן יחיד, ואביו היה כל עולמו, הציר המרכזי של חייו. אובדן האב הוא בבחינת עונש. לדברי ב"כ הנאשם, בנקודת הזמן הרלוונטית היה הנאשם נתון בסערת נפש ופעל מתוך חוסר שיקול דעת. לאחר האירוע הוגבלה כניסתו של הנאשם לבית החולים והותר לו להכנס רק בלווית בני משפחה רחוקים. מדובר, לדבריו, בסוג של השפלה שעבר הנאשם.

לדברי ב"כ הנאשם, אין לנאשם עבר פלילי או תיקים פתוחים, מדובר באירוע חד פעמי, שאינו מייצג את הנאשם.

לגבי ניהול ההוכחות ציין כי הנאשם הודה במרבית עובדות כתב האישום.

לאחר האירוע הקים הנאשם משפחה, התחתן ויש לו שני ילדים. מדובר במסגרת משפחתית חדשה, מגוננת, ומבטיחה את הנורמטיביות של הנאשם. הנאשם עובד בארה"ב והרשעה עלולה לפגוע בו. ככל שנדרשת הרתעה, ניתן להשיגה באמצעים מתונים יותר, בפיצוי למתלוננים ובעונש מותנה.

הנאשם ציין כי אלימות איננה דרכו. האירוע היה יוצא דופן וחד פעמי והוא מצר עליו. בליל האירוע היתה לו כוונה לסעוד את אביו ולא לפגוע באיש. מספר ימים לאחר מכן איבד את אביו, שהיה מבחינתו אח, חבר, משפחה שלמה.

לפיכך ביקש שלא להרשיעו ולפחות לא לגזור עליו עונש שיפגע במשפחה שהקים. לדבריו הוא מוכן לפצות פיצוי הולם את הרופא והאחות.

3.  תיק זה עניינו בעיקר תקיפתו של רופא, ד"ר מלמוד.

כעולה מהעדויות וכמפורט בהכרעת הדין, בעת האירוע עבד המתלונן כרופא מתמחה במחלקה פנימית, בבית החולים שערי צדק בירושלים. באותו לילה, סמוך לשעה 03:00, הגיע לטפל באביו של הנאשם, שהיה במצב רפואי קשה. הנאשם, שלא היה מרוצה מהטיפול באביו, הלך אחרי הרופא שיצא מהחדר, ואז דחף את הרופא על הרצפה וחבט בו בעוצמה רבה. המתלונן, שהיה חסר אונים, שכב כשהוא מקופל על הרצפה וניסה להגן על פניו, מפני הנאשם שהתכופף לחבוט בהם. הנאשם חבט בו במצח, בגב ובידים, באגרופו וברגלו. בשלב מסויים התערפלה הכרתו של הרופא.

המתלוננת, אחות שניסתה לסייע למתלונן, נדחפה על ידי הנאשם, נפלה וקיבלה חבטה.

הנאשם המשיך להכות את המתלונן עד שהפרידו ביניהם.

כתוצאה ממעשיו של הנאשם, המתלונן נחבל, היה בהלם ולא תיפקד באופן תקין מספר ימים. המתלונן סבל מכאבים חזקים והשפלה וקיבל טיפול נפשי.